<h1>תניא רבתי סימן ב'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ומפני מה תקנו לומר הקדיש בלשון ארמי. לפי שבימיהם גזרו שלא יאמרו שמו הגדול מבורך. לכך הנהיגו לאומרו בלשון ארמי שלא היו האויבים מכירים בו, ואע"פ שבטלה הגזירה לא רצו להחזיר הדבר ליושנו לאומרו בלשון עברי כדי שלא ישתכחו הנסים והנפלאות וכדי לעשות פומבי לדבר. כך מצאתי בשם החבר ר' בנימן בר' אברהם הרופא. ואין פוחתין מז' קדישין בכל יום. והגאונים ז"ל סמכום על שם (תהלים קיט) שבע ביום הללתיך.
<h2>דף ד:</h2>
תניא רבי אלעזר ב"ר אבינא אמר כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא משום דאתיא באל"ף בי"ת. ומשום דכתיב ביה פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. ונהגו לומר התהלה ג' פעמים. יש אומרים שתיקנו לאומרה ג' פעמים כנגד ג' אבות. והנכון שתיקנו לאומרה ג' פעמים לפי שאי אפשר שלא יאמר אותה לכל הפחות פעם אחת ויצא ידי חובתו בפעם ההיא, אמנם מצוה מן המובחר לאומרה ג' פעמים ביום. אמר ר' יוסי (לעולם) יהא חלקי מגומרי ההלל בכל יום. דהיינו מתהלה לדוד עד סוף הספר. כך מפורש במסכת סופרים (פרק טז), ורבינו שלמה ז"ל פירש אילו השני מזמורים הללו את ה' מן השמים. והללו אל בקדשו. ואיני יודע טעמו מפני מה מניח אלו האחרים ותופש אלו השני מזמורים.
<h2>דף לב.</h2>
ותקנו חכמים ברכה לפניהם וברכה לאחריהן. לפניהן ברוך שאמר ואחריהן ישתבח, לפיכך אסור להפסיק ולדבר דברים בטלים משהתחילו ברוך שאמר עד שיאמר החזן ישתבח. אבל להפסיק לענות קדושה וברכו וקדיש ולשאול שלום ולהשיב בין הפרקים הרשות בידו. ומצאתי בשם הר' מאיר בר' משה ז"ל בברוך שאמר יש עשר ברכות קודם שיתחיל ברכת פסוקי דזמרה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. לפי שצריך להסדיר שבחו של הקב"ה, כמו שאמר רבי שמלאי לעולם יסדיר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל, לפיכך מתחיל בבריאת העולם.
והנכנס לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור פסוקי דזמרה. מצאתי בשם הר' נתן בעל הערוך שכתב בשם ר' משה גאון ז"ל שאומר ברוך שאמר וחותם מהולל בתושבחות, ואומר תהלה לדוד. ומהלל ואומר הללו אל בקדשו וחותם בישתבח. אבל לומר פסוקי דזמרה, קודם התפלה נתקנו ולא לאחר התפלה. [וחסרון המעתיק יש בדברי המחבר כאן וכן צ"ל מצאתי בשם וכו' מאן דעייל לכנישתא ואשכח צבורא דקרו פסוקי דזמרא אומר ברוך שאמר וחותם מהולל בתשבחות ואומר תהילה לדוד ומדלג ואומר הללו אל בקדשו וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הצבור אבל לומר פסוקי דזמרא אחר תפילה לא דקודם תפילה נתקנו וכו'. עיין בערוך שם וכ"ה בש"ל כלל ג']. ומה שנהגו לומר קדיש אחר פסוקי דזמרה. לפי שאין כל תיבה ואות שבתורה שאין שם המפורש יוצא מהן מה שאין אנו יודעין, לכך נהגו להקדיש. ויש אומרים מפני מה נהגו להקדיש אחר פסוקי דזמרה לפי שכבר סיימו את המצוה של פסוקי דזמרה ואחר כך יתחילו האחרת קרית שמע בברכותיה ושמא יפסיקו לפסוק צדקה או לדבר אחר. או שמא יעכב עליהן מעכב מלקרות את שמע ויצאו בלא קדיש. לפיכך נתקן הקדיש אחר פסוקי דזמרה. יתגדל ויתקדש שמיה רבא. יתברך. וישתבח. ויתפאר. ויתרומם. ויתנשא. ויתעלה. ויתהדר. ויתהלל. יש אומרים שהן כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, וממנו אתה למד שעל כן נתקן שאומר בעלמא דברא כרעותיה. ומפני מה הפסיקו בין יתגדל ויתקדש לשאר שבחות. מצינו באגדה שעשרה דברות נכללין בעשרה מאמרות. ובקדיש יש עשרה שבחות כנגד עשרה מאמרות. וכשם שהיה הפסק בין שני הדברות הראשונות לשמונה דברות האחרונות ששני דברות הראשונות נאמרו מפי הגבורה ושמונה דברות האחרונות שמעו מפי משה. כך הפסיקו בקדיש בין שני שבחות הראשונות לשמונה אחרונות. ואע"פ שיש הפסק ביניהן אסור לשוח שיחת חולין ביניהן. דתניא במשנת דרך ארץ זוטא. אמר רבי חמא בר' חנינא פעם אחת הייתי מהלך בדרך פגע בי אליהו זכור לטוב ועמו גמלים טעונין, אמרתי לו מה הגמלים הללו טעונין אמר לי טעונין רוגז למספרים בין קדושה (לקדושה) לברוך בין אמן יהא שמיה רבא מברך ליתברך ובין כל ברכה וברכה, וכל המדבר בהן עליו הכתוב אומר (ישעיה מג) ולא אותי קראת יעקב וגו'.
תניא בסדר אליהו רבא, (איכה ד) העטופים ברעב בראש כל חוצות. אין רעב אלא מדברי תורה כמו שנאמר (עמוס ח) הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'. ועל אותו הדור אמר לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר, ישכים אדם וישחיר ויאמר רבון כל העולמים וכו'. ומנהגנו להתחיל קודם הזמירות לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר וכו'. ויש אנשים שמתחילין רבון כל העולמים ואינם אומרים לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר. מפני שאומרים וכי בסתר יהא אדם ירא שמים ולא בגלוי. ודעת חיצוני הוא. אמנם טוב והגון לומר אדם לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר, שיבא לזרז את האדם להיות ירא שמים ואפילו בסתר, ולדבר אמת ואפילו בלבבו כגון שפסק בלבו ליתן דינר או מעה לקופה של צדקה אע"פ שלא הוציא בשפתיו יקים ומקרא מלא הוא (תהלים טו) ודובר אמת בלבבו. ויש אומרים שראוי לומר בסתר, שלא אמר אליהו רבא אלא כנגד דורו של גזירה שגזרו שלא לקרות קרית שמע, ולא היו יכולין לקרותה בגלוי, על כן הזהירם וזרזם לקבל עליהם עול מלכות שמים בסתר, ותדע לך שכן אמרו וחייבים אנו לומר לפניך בכל יום שמע ישראל ומיחדים את שמך פעמים באהבה ואומרים שמע ישראל וכו'. ועל כן הוא אומר המקדש שמו ברבים. לפי שבשעת הגזירה אין שמו מקודש ברבים אלא בסתר. ואין לשנות המנהג מאחר שנמצא סמך וסעד לדבר. ומה שאנו אומרים זרע יצחק יחידך, יחיד בשמך שקראת לו. אבל אברהם ויעקב לא היו יחידים בשם אחד. אברם אברהם, יעקב ישראל. וכן נמצא בירושלמי בברכות בסוף פרק ראשון למה נשתנה שמו לאברהם אבינו וליצחק לא נשתנה מפני שקראו הקב"ה בעצמו. ויש מפרשים יחידך על שם שנתיחד לקרבן.
<h2>דף לב:</h2>
ונהגו לומר בתחילת התהלה אשרי יושבי ביתך, לפי ששנינו חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין. ופירוש אשרי יושבי ביתך השוהין בביתך לשון שהיה ועיכוב כמו ותשבו בקדש (דברים א), כך מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל. עוד מצאתי מה שאנו אומרין בתחילת התהלה ג' פעמים אשרי כנגד ג' פעמים שאומר תהלה לדוד בכל יום לאשר הוא זריז לאומרה. ובסוף התהלה נהגו לומר ואנחנו נברך יה וגו'. לפי שמתחלה עד סוף הספר הללויה ריש פיסקא וסוף פיסקא חוץ מתהלה לדוד. ולפיכך תיקנו לומר הפסוק הזה שיהא גם בזה הללויה סוף פסקא ולא יטעו בו. כך מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל.
